אופנה בעיני היא כמו ציור: בד הציור הוא הגוף שלי והצבעים הם הבגדים. האופנה מאפשרת לי עוד צורת ביטוי יצירתית שמתווספת לאוסף הכלים היצירתיים שכבר יש לי. הכיף באופנה שהיא כ"כ יומיומית. לא צריך להכין איזור עבודה, להוציא צבעים ומכחול ולהתלכלך, פשוט פותחים את הארון ויוצרים, כל יום מחדש.
ההריון נגמר, אבל מלכתחילה לא קניתי "בגדי הריון" אלא בגדים רגילים שיעלו על הבטן הגדלה. ועכשיו, כשהאוצר בחוץ עדיין ניתן ללבוש אותם. והנה דוגמא לשמלה ששימשה בהריון כטוניקה, ועכשיו חזרה להיות רק שמלה. ביום שבת חגגתי יומהולדת והנה מה שלבשתי (התמונה הימנית):
אחת התשוקות שלי באופנה היא כמובן נעליים. אבל לא "סתם" נעליים, אלא נעליים מעניינות. מצויירות. מעוצבות. משוגעות. האמת, בארץ, קשה לספק את התשוקה הזו. יש מספר מאד מצומצם של מותגים מעוצבים שמגיעים לארץ, וגם אז מחירם מרקיע שחקים. את הנעליים המשוגעות שיש לי בארון רכשתי דרך אתרים בינלאומיים כאלו ואחרים. ולכן כשאני פוגשת מעצב מקומי, שמייצר נעליים "שמחות" אין מאושרת ממני. כך קרה לי עם אורי זלוטניק והדס פוקסברונר, בעלי המותג Walk Slacks. את הדף שלהם פגשתי בפייסבוק במקרה, והתאהבתי. במשך חודשים רבים, בעודי שוכבת במיטה, הריונית וסובלת, ריירתי על התמונות שהעלו אורי והדס וחלמתי על סוף ההריון שבו אבקר סוף סוף בדוכן שלהם. והנה היום המשמח הגיע, לקחתי את ביתי התינוקת ונסענו לקניון ערים בכפר סבא, לפגוש את האנשים והסוליה. הדוכן לא איכזב, כל זוג יפה יותר מקודמו, אבל איך בוחרים לעזאזל? בסופו של דבר בחרתי בזוג מהמם, התמונות ידברו בעד עצמם:
והנה הלוק שהותאם להן (דרך אגב, הן ממש נוחות מה שמכניס אותם לקבוצה הבלתי אפשרית של נעליים יפות ונוחות גם יחד)
והנה הפרטים (תמונה ימנית):
